<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"ח</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ומדברי סופרים אסור שכר בטלה דלא מוכח, כדתניא בפרק שני דייני גזירות מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ומעמידה בשכר בטלה דלא מוכח אבל בשכר בטלה דמוכחא מותר כמו שאמר בקרנא שהיה דיין הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודיין דינא ומסיק שהיתה שכר בטלה דמוכח דקרנא הוה תהי חמרא ויהבו ליה זוזא (ע"פ יראים סי' קכ"ח), פירוש תהי, מריח איזהו טוב וראוי להתקיים. ודייני גזלות שהיו נוטלין שכרם מתרומת הלשכה, פירש רבינו יצחק (תד"ה גוזרי) דהתם שלא בתורת שכר היו נוטלין אלא מפני שכל שעה היו יושבים בדין ולא היו עסוקין בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסם. גרסינן בירושלמי דסנהדרין (פ"א ה"א) רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע סהדותא לבר אנש אמר ליה תא מסהיד עילואי אמר ליה הב לי אגרי ותני כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו.
כתוב בפרשת שופטים (דברים ט"ז י"ט) לא תקח שוחד, [ו]תניא בספרי (שופטים פיסקא א') ומייתי לה בכתובות פרק שני דייני גזרות לא תקח שוחד מה תלמוד לומר אם לזכות [את] החייב ולחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, ושנינו בבכורות (כ"ט א') הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותו בטלה (ע"פ יראים סי' קכ"ח).
